נהגי מוניות ואוטובוסים ממלאים תפקיד רב ערך לציבור המשתמשים בתחבורה ציבורית. למרות ששני הנהגים עוסקים בהסעת נוסעים, הדרישות לקבלת רישיון עבור כל אחד מסוגי מהנהגים הללו שונות למדי. אם כן, בואו נבין כמה דברים לגבי בין מה שנדרש לקבלת רישיון מונית ומה שנדרש לקבלת רישיון אוטובוס.
תנאים כלליים לנהגים מקצועיים
לפני הכל, חשוב להבין שיש כמה תנאים משותפים. הן נהגי מוניות והן נהגי אוטובוסים נדרשים להיות בעלי רישיון נהיגה רגיל למשך תקופה מסוימת. בדרך כלל שלוש שנים מאחורי ההגה נדרשים לעיסוק במקצוע. בנוסף, על הנהגים להיות בעלי עבר נקי מעבירות תנועה חמורות ולעמוד בבדיקות רפואיות מקיפות. גיל מינימלי למבחן עיוני עומד כיום על 20 שנים. גיל מינימלי לקבלת רישיון אוטובוס או רישיון נהיגה למונית עומד על 21 שנים לכל הפחות.
דרישות הכשרה ייחודיות למוניות ולאוטובוסים
יש לדעת כי קורס רכב ציבורי הוא חובה הן עבור נהגי מוניות והן עבור נהגי אוטובוסים, אך תוכן הקורס והיקפו שונים בשני המקרים. נהגי מוניות נדרשים לעבור קורס שאפשר לכנות אותו כבסיסי יותר, המתמקד בהיכרות עם חוקי התעבורה, מתן שירות ללקוח, הכרת אזורי הנסיעה ותקנות רלוונטיות. לעומת זאת, נהגי אוטובוסים עוברים הכשרה ללא ספק מקיפה יותר. הקורס כולל למשל לימודי מכניקה ברמה מסוימת, הבנת ההתמודדות עם מצבי חירום, התנהלות מול קבוצות נוסעים גדולות. בנוסף, נהגי אוטובוסים נדרשים ללמוד על מערכות הבטיחות המותקנות באוטובוסים מודרניים.
בחינות תיאוריה ומבחנים מעשיים
תהליך הבחינה לקבלת רישיון D1 או כזה הנדרש לנהיגה באוטובוס, נחשב ליותר מעמיק ומקיף מזה הנדרש לצורך רישיון מונית. נהגי אוטובוסים נדרשים לעבור מבחן תיאוריה נרחב למדי, ובו שאלות על חוקי תעבורה ייחודיים לרכב מהסוג היותר כבד. כמו גם כן מבחן מעשי צפוי להיות ארוך וקשה יותר שכן יש לשלוט ברכב הרבה יותר גדול וארוך. המבחן המעשי לנהגי אוטובוסים כולל דגשים רלוונטיים כמו נסיעה לאחור, נהיגה במסלול מפותל, חניה בזווית ישרה, התמודדות עם מצבי חירום. לעומת זאת, המבחן המעשי לנהגי מוניות דומה יותר למבחן הנהיגה הרגיל, עם דגש על נהיגה בטוחה ויעילה בתנאים שונים.
דרישות רפואיות לנהגי רכב ציבורי
אף שנהגי מוניות וגם נהגי אוטובוסים נדרשים לעבור בדיקות רפואיות, הדרישות מנהגי אוטובוסים עשויות להיות מחמירות יותר, ולו מבחינת החברות המעסיקות אותם. הבדיקות הרפואיות כוללות למשל בדיקה של הראייה, השמיעה, לב וכלי הדם, התרשמות מהמצב הנפשי לפי הצורך. נהגי אוטובוסים עשויים להידרש לעבור בדיקות אלו בתדירות גבוהה יותר.
דגשים נוספים
בעוד שנהג מונית יכול להתחיל לעבוד מיד לאחר קבלת הרישיון, נהגי אוטובוסים עשויים להידרש להכשרות נוספות. כך למשל, נהגים המעוניינים להסיע תלמידים נדרשים לרישיון נוסף ולהכשרה ייעודית לקבלת היתר להסעת ילדים. כמו כן, נהגי אוטובוסים המעוניינים לנהוג באוטובוסים מפרקיים או דו קומתיים נדרשים להכשרה נוספת והרחבת רישיון. זאת לעומת נהגי מוניות, שבדרך כלל אינם נדרשים להכשרות נוספות לאחר קבלת הרישיון.
התפתחות מקצועית כנהגי מונית ואוטובוסים
לאורך שנות העבודה, הדרישות מנהגי אוטובוסים ממשיכות. הם נדרשים לעבור השתלמויות תקופתיות בנושאי בטיחות, שירות, התמודדות עם מצבי חירום. נהגי מוניות, לעומת זאת, נדרשים בדרך כלל רק לחדש את רישיונם ולעבור בדיקות רפואיות תקופתיות לפי הצורך. בנוסף, חברות אוטובוסים גדולות מציעות מסלולי קידום פנימיים, לנהגים מצוינים.
לסיכום, בעוד ששני סוגי הרישיונות מאפשרים לנהגים להסיע נוסעים באופן מקצועי, הדרך לקבלת רישיון אוטובוס ארוכה יותר. הדרישות משקפות את האחריות הגדולה הכרוכה בהסעת מספר רב של נוסעים בעת ובעונה אחת.